הצתת עסק מכוונת ותגמולי ביטוח 

באחד הימים פרצה שריפה בבית עסקה של חברת אנטלי. בית העסק היה מבוטח בחברת הביטוח דולב.

השריפה התפשטה גם לבית העסק הסמוך של ישעיהו שוורץ. בית העסק של שוורץ היה מבוטח בחברת המגן.

דולב סירבה לפצות את אנטלי. הסכסוך בין השניים הגיע להכרעה בפסק דין. בעליה של אנטלי הוכרז כמי שהצית את מפעלו. אי לכך פטר בית המשפט את דולב מכל חבות.

המגן לעומת זאת, פיצתה את שוורץ בגין נזקיו בשריפה.

בהמשך הגישה המגן תביעה נגד חברת אנטלי ובעליה המצית וצרפה לתביעה גם את דולב כנתבעת.

בהליך זה שבין המגן ודולב ביקשה דולב ליהנות מפסק הדין בהליך הקודם שפטר אותה מחבות כלפי מבוטחה.
דולב ביקשה כי תביעתה של המגן כלפיה תדחה על בסיס של מעשה בית דין; הרי קיים כבר פסק דין הקובע כי דולב פטורה כלפי מבוטחה המצית; ממילא פטורה היא כלפי כל צד שלישי התובע את דולב מכוח ביטוח אחריות.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המגן היא במקרה זה צד שלישי ביחס לדולב, הבהיר השופט חיים פורת. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח יוצר בביטוח אחריות יריבות ישירה בין הצד השלישי לחברת הביטוח, תוך שהוא קובע כי "טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי", ציין השופט.

מטרת הסעיף למנוע הליך כפול בו המבוטח יפנה למבטח ולאחר מכן הצד השלישי יפנה שוב לאותו מבטח.

סעיף 68 אינו מקנה לצד שלישי עצמאות מבחינה מהותית. הסעיף קובע כי חברת הביטוח תשלם לצד שלישי "את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח". כלומר, הסכום שישולם לצד שלישי הוא גובה הסכום שהמבטח חייב למבוטח, ולא יותר. בנוסף, ניתנת למבוטח אפשרות להתנגד לתשלום חברת הביטוח לצד השלישי.

מבחינת מהות הזכות, היחסים בין המבוטח לבין המבטח הם מקור כוחו של הצד השלישי. אם יתברר שהחיוב הגלום ביחסים אלה חלף מן העולם, הצד השלישי לא יוכל להישען עליהם.

נשאלת כעת השאלה, אם גם הטענה של מעשה בית דין שמורה למבטח כלפי הצד השלישי.

העקרון של מעשה בית דין מבוסס על הרעיון לפיו פסק דין הניתן בסיום הליך שיפוטי מביא לסיומה המוחלט של ההתדיינות. שיקולים שבתקנת הציבור, כגון מניעת בזבוז זמן שיפוטי, הארכת הדיון והטרדת בעל הדין מחדש, הם המחייבים לשים סוף לדיונים המשפטיים, הדגיש השופט פורת.

תנאי לקיום מעשה בית דין הוא זהות הצדדים בשני ההליכים. לכלל זה יש חריגים. זר להליך הראשון שהוכרע יהיה קשור בתוצאותיו של פסק הדין כאשר מתקיימים 2 תנאים:



א. זיקת אינטרסים בין הזר לבין אחד הצדדים.

ב. זיקה מהותית עניינית של הזר להתדיינות המתנהלת בין מי שעמו יש לו קרבת אינטרסים לבין האחר.

בכל הנוגע לתנאי הראשון קיימת בין הצד השלישי למבוטח זהות אינטרסים. זכאות הצד השלישי לתשלום מהמבטח תלויה בזכאותו של המבוטח. שניהם מעונינים להטיל את החבות על חברת הביטוח.

באשר לתנאי השני, אין צורך כי הצד הזר יהיה בעל שליטה במשפט עצמו על מנת שתוכח זיקה עניינית להליך ההתדיינות. די בכך שהתנהגות הזר כלפי מי שעתיד להיות בעל דין יריב גורמת לאותו בעל דין להאמין כי הוא לא יגיש תביעה נגדו.

במקרה זה הצד השלישי, דהיינו המגן, ידע על ההליכים ובחר שלא להצטרף אליהם. בכך גרם הצד השלישי לדולב להסתמך על התנהגותו ולהאמין כי אינו מתכוון לערער או לתקוף את תוצאות פסק הדין באמצעות תובענה נפרדת. המסקנה היא כי התקיימה אותה זיקה עניינית מהותית להליך ההתדיינות, פסק השופט פורת.

אם היינו קובעים כי למרות שהצד השלישי ידע על תביעת המבוטח את המבטח ובמודע בחר שלא להצטרף להליך,
עדיין הייתה נשמרת לו זכות התביעה כלפי המבטח, הרי הדבר היה עלול להוביל לקנוניה בין המבוטח לצד שלישי. אם המבוטח יזכה בתביעתו נגד המבטח, הן המבוטח והן צד שלישי יהיו מרוצים. לעומת זאת אם תביעתו של המבוטח תדחה, יגיש צד שלישי את תביעתו תוך עשיית מקצה שיפורים בנסותו לגבור על כל אותן נקודות התורפה בפסק הדין הראשון.

מעשה בית דין כפוף לשיקולי צדק ויושר. זה אינו כלל טכני פורמלי אלא כלל שימושי המיועד לעשות צדק בכל עניין ועניין על נסיבותיו השונות והמשתנות ומותר לנהוג על פיו בגמישות.

במידה וצד שלישי היה תובע תחילה את נזקיו מן המבוטח וזוכה בפסק דין לטובתו הקובע כי המבוטח אחראי לנזקיו, ובשלב השני היה תובע את המבטח-היה המבטח מושתק מלכפור באחריות המבוטח למרות שהמבוטח לא היה צד להליך.

"אין טעם להפעלת דוקטרינת מעשה בי"ד באופן סלקטיבי-כלפי המבטח בלבד, ולא כלפי צד שלישי בסיטואציה דומה", ציין השופט פורת.

על יסוד האמור לעיל קבע השופט כי חל מעשה בית דין ולכן תביעת המגן נגד דולב דינה להידחות.

השופטים זאב המר ועדי אזר הצטרפו בהסכמה לפסק דינו של השופט פורת.

מסמך 112